רש"ש על בכורות נ״ד

1 תד"ה דגן. ודומה שט"ס הוא כו'. אבל גם בשבת פד ב במשנה פרש"י שהן דרבנן וע"ש בתוספות:

2 בא"ד משום תירוש ודגן נקט ע"י ד"א דלא מחייב כו'. כצ"ל:

3 בא"ד דמייתי התם הזורע כלאים כלאים לוקה. כצ"ל:

4 בא"ד דקאמר התם כתיב לא תזרע כרמך כלאים. כצ"ל:

5 תד"ה ושני. אע"ג דבספרי לא פטר אלא חרובי שיטה כו'. כצ"ל:

6 תד"ה אלא בסופו. כמו ראשיתם דבסמוך כו'. כצ"ל:

7 גמרא אמר אביי ראשיתם. נראה דהשתא תו לא צריכנא להק"ו דלעיל מתירוש ויצהר וכ"מ בתד"ה אמר:

8 שם וכמה א' רב חמש כו'. המתבאר מפרש"י הוא דלרב האמצעי מצטרף עם כ"א מהצדדין אבל זה אין בו כח שעל ידו יצטרפו גם הצדדין זל"ז ולזה נראה שכוון הרע"ב שכתב אותן האמצעיות מצטרפות את הצדדין ר"ל עם הצדדין. וזה מוכח מלשון מצטרפות. דא"ת דר"ל דעושה דגם הצדדין יצטרפו זל"ז הל"ל מצרפות להכי תני כו' אין האמצעי מצרפן ר"ל להכי את הצדדין יתר זל"ז ודלא כשמואל והתוי"ט לא הבין כן בדבריו. וגם יש ט"ס בדבריו דמש"כ וכרבה צ"ל וכרב: